אצלי החוסר שליטה התחיל מהרחם שאמי בחרה ללדת אותי מתרומת זרע ובאופן אוטומתי איבדתי שליטה על החיים שלי מההתחלה. שליטה על צד שלם שבי שאף פעם לא אוכל לדעת ועל דמות דומיננטית בחיים שלי. והחוסר שליטה הזה גרם לחוסר שליטה אחר- על הגוף שלי שגרם חוסר שליטה על עצמי בחיים האלה.
אני יושבת פה וחושבת על מה אני חושבת ולא מרחמת על עצמי אבל די בדיכאון בזמן שחברת ילדות שלי חולה בסרטן (שתינו בנות 15). גם זה חוסר שליטה. חוסר שליטה על הגוף שלה ועל מה שקרה לה. זה שילדה מדהימה יפייפיה ומואשרת מגלה בבדיקת דם פשוטה מחלה שתשנה אותה תשנה לה את החיים מקצה לקצה-לתמיד. היא כבר לא תהיה מי שהייתה תמימה ומלאת שמחת חיים. היא תהיה יותר בוגרת וכן יותר דיכאונית כי לעבור דבר כזה זה קשה. להיות חסר שליטה על החיים זה להרגיש שהחיים זזים להם בשלהם ואתה משועבד אליהם- החיים והשגרה ומה שהגורל ובכללי כל המאורעות קובעים לנו שולטים בנו.
ועכשיו אני חושבת לעצמי- על מה אני בשליטה ? על מה אני מרגישה שאני מסתדרת עם זה והכל בסדר איתו ? על החיים והאשיות וכמובן הגוף אני לא מצליחה. חברים-לא מה כן?
היום גיליתי שכל אחד כל אחד עובר עם עצמו קשיים במשך החיים שאת רובם הוא לא מספר לסביבה, אנשים שאתה מסתכל עליהם וחושב שהם מושלמים או הכי פריקים ויצורים- מה באמת הסיפור שלהם, להתבונן בהם ולחשוב דבר אחד ולדבר איתם ולגלות לעמוק דברים אחרים. היום יצא לי לדבר עם חברה לשכבה- ילדה מדהימה שאפשר לאמר שהיא הנערה הכי אמיתית בעולם שבאמת בוגרת כמוני ואני הכי רוצה להיות חברה שלה. גיליתי עליה דברים שבחיים שלי לא הייתי חושבת לגלות. וגיליתי גם על עצמי- הסתובבתי עם הבנות לא נכונות עם הבנות השטחיות וכביכול המשעממות אולי הסתובבתי איתן כדי לברוח מהבעיות של עצמי אז אני הולכת על הפוך.
;){kind=link}